איך קמים בבוקר אחרי חלום רע

לפעמים אני חולמת על ההלוויה שלי, על איך אני ימות, מי יהיה סביבי כשזה יקרה. רוב הפעמים אני גם אבכה תוך כדי חלום, לפעמים גם זה יגרום לי להתעורר. [מי שמכיר אותי יודע שאני ישנה כמו אבן, חוץ מהפעמים של החלומות האלה]. 

וכשמגיע הבוקר, כשפותחים את העינייים, לפעמים אני מסתכלת על עצמי ושואלת: איך לעזעזל הגעתי למצב הזה? ובעצם אני לא מאמינה שזה המצב. אני נכה, אני לא אותה קרן שנולדה לפני 40 שנה, מי אני בעצם?

אחרי חלום כזה אני קמה עם מעין פיק ברכיים*, נזכרת בתחושות קשות, בבושה הגדולה, כל הרגשות צפים, וכל זה על הבוקר. איך ממשיכים מפה את היום? איך מחייכיים לילדים? איך נותנים להם תחושה שהכל בסדר, איך משדרים ״עסקים כרגיל?

לפעמים זה קשה מדי, יש פעמים שאני צריכה קצת זמן בהייה בחלל כדי להקים את עצמי. כשזה קורה, אורן בעלי תמיד יגיד לי: ״קרן, יש לך סימני שאלה מעל הראש״. זה מעיר אותי מהבהייה, גורם לי לחייך וכך אני ממשיכה בדרכי.

אז אחרי בהייה קלה בחלל, חיוך קטן בגלל אורן בעלי או איזה זעטוט שבא עם הידיים למעלה ומבקש חיבוקי, אני קמה ומתחילה בשגרה שלי, פשוט ככה, כמו קסם הכל נשכח , עד החלום הבא....

* מה זה פיק ברכיים בשבילי? תארו לעצמכם שאתם רואים ניתוח בטלוויזיה, אבל עם כל הפרטים, דם, סכינים, איברים, ה כ ל, נוצרת תחושה בגוף של מעין רעד מעורבב בחלחלה וזעה קרה